פסק-דין בתיק עמל"ע 40918-04-12

1.         לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עו"ד משה אבידר-אב"ד, עו"ד אופיר בלום ועו"ד עדי בר טל) (להלן: " בית הדין הארצי") בתיק בד"א 147/11, מיום 14.3.2012. בית הדן הארצי בפסק דינו, דחה את ערעורה של המערערת, על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב והמרכז (עו"ד שלומי באשי-אב"ד, עו"ד עידית ג'וליאן ועו"ד יוסי טופף) (להלן: " בית הדין המחוזי"), בתיק בד"מ פ/96/10 מיום 20.12.2011.

ההליך בבית הדין המחוזי

2.         על פי העובדות שנקבעו בפסק הדין של בית הדין המחוזי, המערערת, עורכת דין מזה כ- 26 שנה, יזמה פגישה עם בעלה לשעבר של גיסתה (להלן: " הגרוש"). הגרוש הגיש תביעת גירושין בבית הדין האזורי הרבני בחיפה כנגד גיסתה (להלן: " הגיסה"), והיה מיוצג על ידי עורכת דין. המערערת נפגשה עם הגרוש ביחד עם בעלה במשרדם, והשלושה דנו בסוגיות הקשורות להליך הגירושין. במהלך אותה פגישה, מסרה המערערת לגרוש כי שוחחה עם אחיה של הגיסה וכי קיים רצון להגיע לפשרה. משכך, ביקשה ממנו למחוק את כתב התביעה. הגרוש ביקש מהמערערת שתפנה לבאת כוחו, אך היא סירבה באומרה שהוא ישוחח על כך עם באת כוחו. הגרוש שוחח עם באת כוחו והנחה אותה למחוק את התביעה. בית הדין הרבני נעתר לבקשה, והתביעה נמחקה. בחלוף מספר ימים לאחר מכן, פנה הגרוש למערערת וזו מסרה כי אין כוונה לנהל משא ומתן. הגרוש הגיש מחדש תביעת גירושין בבית הדין האזורי הרבני האזורי בחיפה, ולאחריו הגישה הגיסה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. הגיסה שכרה שירותיהם של עורכי דין לשם ייצוג בהליך הגירושין. ברם, במהלך חודש אפריל 2008, קיבלה על עצמה המערערת את ייצוגה של הגיסה. כעבור כשנה, חדלה הנאשמת מייצוג הגיסה והייצוג הועבר לעורך דין אחר. בכתב הקובלנה נטען כי עצם הפנייה לצד מיוצג, תוך עקיפת בא כוחו, ושכנועו למחוק את התביעה וכן, התנהגות המערערת שהחלה לייצג את הצד שכנגד הגרוש, לאחר ששכנעה אותו למחוק את תביעתו ולהרע את מצבו, וכן התערבותה בסכסוך שבנדון, הינן הפרה בוטה של כללי האתיקה ומהווה משום התנהגות בלתי הולמת, אשר פוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין.

3.         בהכרעת הדין של בית הדין המחוזי זוכתה המערערת מעבירה של מגע עם צד מיוצג לפי כלל 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 (להלן : "כללי האתיקה") וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן: " חוק הלשכה"), מהנימוקים שפורטו על ידי בית הדין, אך, מנגד הורשעה, על סמך אותה תשתית עובדתית, בעבירת משמעת של אי שמירת כבוד המקצוע לפי סעיף 53 לחוק הלשכה וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לפי הסעיפים 61 (1) ו-61(3) לחוק הלשכה. בית הדין המחוזי גזר את עונשה של המערערת לנזיפה וכן לשישה חודשי השעיה על תנאי למשך תקופה של שנה. בנוסף, חייב את המערערת בהוצאות בסך של 7,000 ש"ח לקופת הלשכה, בשל האופן בו ניהלה את הגנתה, הגישה, חזרה והגישה, בקשות סרק, בכל הנוגע לסוגיית ההקלטה של פרוטוקול הדיון.

4.         יצויין, כי כבר במהלך הדיון בבית הדין המחוזי העלתה המערערת שורה של טענות לגבי תקינותו וקבילותו של הפרוטוקול שהתבסס על תמלילים של הקלטת הדיונים שבוצעו בידי חברת הקלטה חיצונית. תחילה, ביקשה המערערת לקבל העתק של קלטות הדיונים. בקשתה זו נדחתה בהחלטת בית הדין המחוזי מיום 10.3.2011, בנימוק כי הבקשה אינה מנומקת ואינה סבירה. אולם צוין בהחלטה, כי המערערת רשאית להאזין לקלטות המקוריות במשרדי מזכירות בית הדין. לאחר דיון בבקשה נוספת של המערערת ובהסכמת ב"כ המשיבה, ניתן ביום 30.3.2011 צו לקבלת שני תצהירים. האחד, של מזכירת בית הדין, כי קיבלה מחברת ההקלטה את הדיסקים הכוללים את ההקלטות ומסרה אותן להעתקה לעובד הלשכה. השני, תצהיר של עובד לשכת עורכי הדין, כי קיבל לידיו את הקלטות המקוריות ממזכירת בית הדין והעתיקן. בנוסף, הוטלו ההוצאות על המערערת. ביום 30.3.2011 ניתנה החלטה נוספת, שניה במספר, הדוחה בקשה נוספת של המערערת וקובעת כי בכפוף להגשת התצהירים, הקלטות קבילות כראיה.

5.         בנוסף, דן בית הדין המחוזי בבקשתה של המערערת לדחות את הגשת הסיכומים בתיק נשוא הערעור ביום 2.6.2011, בהסתמך על הפגם שנפל לשיטתה בהקלטות, בקשה זו  נדחתה בנימוק כי "...לא הוכיחה בפנינו עד עתה כל טענה לשגגה אשר נפלה בתמלילי הקלטות הדיונים בתיק ובהקלטות. כל טענותיה מתמצות באופן ניהול הפרוטוקול ובקבילות הקלטות והתמלילים בעניין זה ניתנו החלטות על ידי בית הדין ביום 30.3.11, ובכפוף להגשות תצהירים כמפורט בהחלטות אלו (אשר הוגשו להנחת דעת בית הדין), הרי שהקלטות קבילות. בנסיבות אלו אין מקום לדחיית מועד הגשת הסיכומים...".

6.          המערערת לא הסתפקה בכך וביקשה לפסול את אב בית הדין, של בית הדין המחוזי. בקשה זו נדחתה על ידו, אולם היא שבה וביקשה את פסלותו ואף בטרם קיבלה החלטה, הגישה בקשה נוספת לפסילת ההרכב כולו. הבקשה נדחתה בשנית, בהחלטה מיום 21.6.2011 בין היתר בנימוקים כי אין ממש בטענותיה וכן בשל השיהוי בהגשתה, שכן מדובר בבקשה שיש להעלות בהזדמנות הראשונה.

הליכים נוספים

7.         תוך כדי ההליך בבית הדין המחוזי, פעלה המערערת גם באפיקים משפטיים נוספים כדי לתקוף את תקינותם וקבילותם של ההחלטות ושל התמלילים. במסגרת זו עתרה לבג"ץ בבקשה להורות כי תבוטלנה שתי ההחלטות שניתנו על ידי בית הדין המחוזי מיום 30.3.2011 וייקבע, כי ההקלטות והתמלילים של דיונים שהתקיימו בפני בית הדין, אינם קבילים כראיה. בפסק הדין של כב' השופטת ע' ארבל בבג"ץ 2693/11 מיום 28.4.2011, נדחתה עתירתה של המערערת על הסף. כב' השופטת ע' ארבל סקרה את טענותיה של המערערת כי ההקלטות ותמליליהן אינם קבילים כראיה בהליך המתנהל נגדה ודחתה על הסף את העתירה, כאמור. בנוסף ציינה:

"...ערעור על ערכאות השיפוט המשמעתיות של לשכת עורכי הדין נתון רק ביחס לפסקי הדין, להבדיל מהחלטות ביניים. העותרת מבקשת לערער, הלכה למעשה, על החלטת ביניים שניתנה בהליך המשמעתי המתנהל נגדה. מקומן של טענותיה אלה להישמע ולהתברר הוא במסגרת הערעור על פסק הדין ואין בית המשפט הגבוה לצדק מהווה הזירה המתאימה לבירורן...".

8.         בנוסף ובמקביל לעתירתה לבג"ץ, פנתה המערערת ל בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו בעת"מ­­ 51866-08-10 ­­­­בבקשה למתן צו ביניים, לפיו יעוכבו עד להכרעה בעתירה, ההליכים בקובלנה. בקשה זו נדחתה על ידי סגנית הנשיאה כב' השופטת ש' גדות ביום 16.9.2010. גם עתירתה המנהלית של המערערת נגד ההחלטה להעמידה לדין משמעתי, נדחתה, על פי בקשה שהגישו הצדדים בהסכמה.

9.         לאחר מתן פסק דינו של בית הדין המחוזי, ערערה המערערת לבית הדין הארצי, כפי שיפורט להלן. 

ההליך בבית הדין הארצי

10.       בערעורה לבית הדין הארצי, לא תקפה המערערת את ממצאי העובדה שנקבעו על ידי בית הדין המחוזי, ואף לא ההרשעה לגופה ואת העונש שנגזר עליה. טענתה היחידה היתה שהקלטות הדיונים בבית הדין המחוזי על פיהן תומלל הפרוטוקול "בושלו" ולפיכך יש לבטל את ההליך כולו.

11.       בהחלטה של בית הדין הארצי מיום 29.2.2012, נדחתה בקשתה של המערערת להורות על הקלדת הדיון בפרוטוקול חלף הקלטתו. בהחלטה צוין כי, " יימשכו נהלי ההקלטה של הדיונים כפי שהם מקובלים בבתי-דין משמעתיים של הלשכה עד היום".

12.       בית הדין הארצי בפסק דינו מיום 4.3.12 דחה את הערעור. מפאת חשיבותם של הדברים והשלכתם על תוצאת הערעור שבפניי, אביא את עיקרי הדברים שנקבעו בפסק הדין כלשונם:

"6. הודעת הערעור, וכך גם טיעונה הארוך של המערערת בפנינו, הותירו את טענתה בדבר בישול ההקלטות - עלומה לחלוטין. המערערת לא הניחה כל תשתית לטענתה זו ואפילו לא ציינה מקרה אחד שבו יש, לטענתה, פער חשוד (או פער בכלל) בין הדברים שנשמעו במהלך הדיון בתיק ובין האופן שבו מצאו ביטויים בהקלטות.

7. במהלך הדיון בערעור שאלנו את המערערת כיצד ניתן להעלות טענה כי ההקלטות בושלו, מבלי להצביע ולו על מקרה אחד שבו מתקיים פער חשוד (או פער בכלל) בין הדברים שנשמעו בדיון ובין אופן ביטויים בהקלטות?

8. שאלנו גם את המערערת מה הטעם בהעלאת טענה כי ההקלטות בושלו, בשעה שהערעור איננו כולל טענות לגוף הכרעת הדין או גזר הדין ומשכך נראה כי טענת הבישול איננה משרתת דבר לגופו של עניין (קרי, איננה מראה כיצד קביעות מסויימות בהכרעת הדין או בגזר הדין יכולות להשתנות עקב כך).